איתי הוז סמנכ”ל רגולציה ופיתוח עיסקי בית וגג קובע כי “ההתחדשות העירונית מציבה קונפליקט תכנוני לשלטון המקומי ומעמידה זו מול זו, שתי תפיסות עולם מנוגדות. התפיסה הראשונה אומרת כי כיום המקומות הכי צפופים הם גם הכי נחשקים והכי יקרים. לעומתה התפיסה השנייה גורסת כי כמות גדולה של תושבים לא כלכלית לרשות המקומית, שכן תוספת תושבים משמעותה הוצאות גדולות יותר לרשות עבור השירותים לתושב, אותה לא תכסה הארנונה ממגורים, ולו במעט, שהרי שירותי החינוך, תרבות, תברואה ועוד שהתושבים צורכים וצריכים, עולה לרשות הרבה כסף.

“קשה למצוא אם כן, אחידות תכנונית בקרב הרשויות המקומיות אבל בסופו של יום, מדובר בוויכוח משני לבעיה המהותית, שנדרש להגדיל את ההיצע ולהשביח את השטחים הקיימים וטובת העניין יש לבנות יותר על בסיס המרקמים הקיימים במרכזי הערים ובהקדם. עמדתן של הרשויות המקומיות מאד חזקה ובעצם לא ניתן לקדם פרויקט אם הרשות המקומית לא חפצה בו. לרשויות המקומיות דרושה תוכנית אב, דוגמת זו של תל אביב תא 5000. ראיה לכך, היא העובדה שהבינו בעירייה שפרסמה את התוכנית לפני 4 שנים, כי מגפת הקורונה וההתפתחות של קווי המטרו והרכבת הקלה מצריכים שינוי תכנון ועדכון של התוכנית וזה מה שהם מבצעים בימים אלה, גם בהתייחסות בולטת לתחום ההתחדשות העירונית”.

“בסוף היום, ריבוי הרשויות וההבדלים ביניהן עדיין מהווה בעיה עקרונית בכל הקשור לתכנון וקידום התחדשות עירונית, הן מסורבלות ולא יודעות תמיד להפריד בין טפל לעיקר ולכן לדעתי יש מקום לשקול מהלך עליו מדברים לא מעט והוא איחוד רשויות בארץ. יש לאגד מספר רשויות תחת ישות תכנונית אחת, על מנת לתכנן אזור שלם בצורה אסטרטגית ויעילה ובמקביל להעביר מהרשויות יותר אחריות ליזמים. למשל להסתכל על כל מחוז גוש דן ולא רק על תל אביב או רמת גן, כל אחת בנפרד. כמו כן כדאי לשנות את חוק המיסוי, בין מגורים למשרדים – כך שגם שינוי יעוד יהיה נגיש וקל יותר ותכנון העיר יבטא צרכים תכנוניים ולא כלכליים. יש לבצע גם שינוי בחישוב היטלי ההשבחה. כיום מדובר בהיטלים מוגזמים ומנותקים מהמצב בשטח, יש לחשב היטלים כמו אגרות לפי הצרכים הנחוצים לעיר. לסיכום כולנו תקווה שהרעיונות הגדולים והנכונים אכן יקבלו במה ויהיה שינוי תפיסתי בקרב הרשויות לטובת תכנון אופטימלי של סביבת החיים העתידית שלנו”, מסכם הוז.

לקריאת הכתבה המלאה באתר דה מרקר – לחץ כאן >>>